דואר אלקטרוני

היום נראה טיבעי מאד לשלוח מכתב בדואר אלקטרוני, ואנחנו כבר לא משתמשים במירכאות כשכותבים "מכתב"...

אבל איך הכול התחיל ?

ב 1986 השתחררתי משירות, ב 8200, ביום שישי - וכבר ביום ראשון התחלתי לעבוד ב HP כמומחה גרפיקה ו UNIX.

כחלק מסביבת העבודה קיבלתי מסוף למחשב המרכזי, מסוג HP3000, שהיה בקומת כניסת הבניין ודרכו נכנסתי לאפליקציות של הארגון (הגשת דוחות זמן, בקשת החזר כספים ועוד). אחת המערכות הייתה HP Desk - מערכת הדואר הארגוני בין כל העובדים של HP בארץ ובעולם.

וואו ! בלחיצת כפתור יכולתי לאתר כל עובד של הארגון ולשלוח לו "מכתב" ואפילו לקבל תשובה תוך דקות מספר !

רק אחר כך הבנתי שהמגבלה במערכת הדואר של HP, הייתה שלא ניתן היה להתחבר עם מערכות דואר אחרות, משל חברות אחרות, כמו Digital שאיתה היו לנו מספר פרויקטים משותפים.

בחדר המחשב, לצד HP3000 הענק, עם הדיסקים שלו, שכל אחד היה בגודל של מכונת כביסה, ובנפח של 20MB (...) עמד שרת UNIX מסוג HP9000/520, שנאמר לי שהוא באחריותי.

גיליתי שהשרת מחובר, בקו תקשורת, לשרתים במרכז התמיכה האירופאי, שישב ב Boblingen שבגרמניה. ולכן החלטתי להקים דואר אלקטרוני של שרתי UNIX במקביל ל HP Desk.

על מערכת ה UNIX של HP שנקראה HP-UX, היו אוסף של תוכנות, שתמכו בפרוטוקולים ובפקודות ממשפחת ה UUCP – Unix to Unix CoPy.

מערכת ה UUCP תמכה בשירותי דואר אלקטרוני, ופשוט העבירה את הקובץ של ה"מכתב" משרת לשרת עד שההודעה הגיעה ליעד שלה.

השרתים השתמשו בחיבורי תקשורת דרך מודמים. כל זמן קצוב, השרת היה מחייג אל שרתים בסביבה שלו ומעביר להם את הקבצים שהצטברו אצלו ובאותה הזדמנות שואל אותם אם יש להם קבצים עבורו.

כך שכדי להעביר דואר בין משתמשים, היית חייב להבין את רשת החיבורים, המדויקת, בין כל שרת ושרת.

לכל שרת של משרד מכירות HP בעולם, היה שם שמורכב מ HPU ואחריו קוד שדה התעופה הקרוב ואחריו אות. לשרת המרכזי שלנו קראתי hputlaa, היות וטעיתי בשם שדה התעופה של תל-אביב וחשבתי שהוא TLA במקום TLV (היו רק מתי מעט שנסעו לחו"ל בתקופה ההיא...) וכדי להעביר לי דואר אלקטרוני היו חייבים להשתמש בכתובת hpbbn!hputlaa!ehood!{...}, בתחילת הכתובת היו חייבים להוסיף את הדרך בין השרת שלהם לשרת hpbbn האירופאי.

ב 1989, טסתי ל SIGGRAPH בארה"ב, כנס הגרפיקה השנתי החשוב ביותר בעולם, ושם בקורס של Ray Tracing (על כך אולי בפוסט נפרד) מצאתי טעות בספר של המדריך, שלחתי לו דוא"ל עם תיקון והדוא"ל הזה מסתובב באינטרנט עד היום: https://www.realtimerendering.com/resources/RTNews/html/rtnews7c.html

אם כן, בפעם הראשונה, ניתן היה להעביר מכתבים בין מערכות הפעלה של חברות שונות, ובתנאי שכולן עמדו בתקן של UNIX והכילו את פרוטוקולי UUCP. חידוש ענק !

איך ניתן היה לדעת מה הכתובת של כל משתמש ומשתמש ? אם מישהו רצה לשלוח לי דוא"ל – איך יכול הוא היה לדעת איך מגיעים לשרת hpbbn ? פה, בפעם הראשונה, התחיל שיתוף הפעולה בין חברות המחשבים השונות למה שנקרא The UUCP Mapping Project - בכל חברה, כל שרת דוא"ל (כמו hputlaa ו- hpbbn) שלח למקום מרכזי, קובץ המכיל שני פירטי מידע:

1. מי המשתמשים שנמצאים על כל שרת ומוכנים לשלוח ולקבל דוא"לים

2. מי השרתים שמחוברים אל שרת זה ובאיזו תדירות מתבצע הקישור אל כל שרת

בעזרת המידע שלעיל, נוצר "ספר דואל" שבו אפשר היה למצוא את שרתי הדוא"ל המרכזיים והדרך הקצרה ביותר אליהם. וכך, כשציינתי כתובת הדוא"ל שלי: hpbbn!hputlaa!ehood!{...} – השולח חיפש בספר הזה את hpbbn והכניס את הדרך בין השרת שלו אל hpbbn ואז התקבלה הכתובת המלאה, משהו כמו: dgatlanta1!dgmails!hpbbn!hputlaa!ehood...

אז אם ספר הדוא"ל היה מעודכן והשרתים בדרך התחברו בזמנים הנכונים זה לזה, ולא הורידו שום שרת לצורך עדכון, ולא מחקו את קבצי הדוא"ל כי היה חסר מקום בדיסק (שהיה בגודל של מספר MB) ועוד ועוד – ניתן היה, תוך שעות בודדות, לשלוח ולקבל הודעות אלקטרוניות מכל מקום בעולם – ולכן כל דוא"ל שהגיע גרם לנו להתרגש מחדש.

אך, איזו טכנולוגיה...